מי שמזדמן אל הסטודיו (שכנים סקרנים, ילדים, חברים של ילדים, זבובים) רואה טיוטות: בגדים ופיסות בדים בערימות יעודיות בתחילה, בשלב צירופי הצבעים והטקסטורות. חלקי בובות גזורים בצרור עם פתק ( "ארנב גדול משבצות פרווה ארוך עיניים צילמתי") בהמשך. ולקראת הסוף, ביצת הפתעה : בובה תפורה כולה הפוכה, פנים החוצה, מחכה להוולד ולהתמלא.
מיכל פנתה אלי לפני כמה שבועות, בשיא הסגר והבלאגן, ושאלה אם תוכל להכנס לרשימת המתנה להזמנות שיהיו אחרי הקורונה. (ברגע של אחריות הכרזתי בטון בוגר שלא אקח הזמנות. לקחו אותי ברצינות, למרבה המזל.)
אני, ששום רשימת המתנה לא היתה לי, ולהגיד לא אני לא באמת יודעת, מייד רציתי לשמוע את הסיפור. אבא של מיכל נפטר באותו השבוע, והיא, מתוך השבעה, בלב האבסורד של הקורונה, חושבת על בובות געגוע. הלב שלי יצא אליה, וביקשתי שתשלח את הבגדים, שאני לא יודעת מתי בדיוק אצליח, אבל נמצא זמן ודרך, ואם יש לה סבלנות, נתחיל.
לבגדים לקח יום אחד להגיע (שאפו על הזריזות, דואר ישראל!) אבל לקח לי נצח, במושגים שלי, להכין את הבובות האלה. הם עברו בעצלתיים משלב טיוטה אחד, אל השני, כשאני גונבת שעה פה ושעה שם כדי להביא את כל הפרויקט הזה אל סיומו.
ההזמנה המקורית היתה שני יאקים ושני ארנבים ללא לבוש. בד"כ אני מאוד נצמדת להנחיות , כי חשוב לי מאוד שיצא בדיוק בדיוק מה שרצו וביקשו, וכזאת אני, טיפוס מרצה. יש לי איזה אושר ספציפי כשאנשים מרוצים ממה שיוצא.
התחלתי לסדר את הערימות , לפי בובה, מה הולך עם מה, איזה חולצה עם איזה פרווה, גזרתי שני יאקים (יש להם מלאאאא חלקים) ושני ארנבים 'ערומים', אבל אז הבחנתי בסימטריה שלא נתנה לי להתעלם : הרוחב של חפתי השרוולים היה בדיוק הרוחב של הצוואר. והכפתורים האלה, של פרק היד, הם בדיוק כמו כפתורים של צווארון החולצה 😮
אז החלטתי, בצעד לא אופייני, לא להתעלם. וככה , הארנבים קיבלו חולצה נחמדה ולא נשמעו תלונות בעניין. לא מהם, ולא ממיכל שקיבלה אותם, אז נראה לי שטוב לנו ככה.
שני הארנבים ושני היאקים הגיעו אליה לעליה לקבר, על אף הסקפטיות שלי (ותודה לשליחי ups הפעם).
