דין וחשבון / אלחנן ניר
"אֲנִי נָבוֹךְ לְסַפֵּר לָךְ.
הִנֵּה אֲנִי שׁוֹלֵף אֶת כְּתַב הַהֲגָנָה
אֲבָל בֶּאֱמֶת, תָּבִינִי, עָבַר כְּבָר עָשׂוֹר
וְעֹל הַפַּרְנָסָה הָפַךְ לְרֵחַיִם בִּצַוַּאר הַגַּעְגּוּעַ.
הַמַּצָּב הוּא כָּזֶה:
הַבַּיִת שֶׁהִלַּכְנוּ בּוֹ יַחַד אֶת הַסּוֹד נִמְכַּר לְזוּג מִפָּרִיז,
הַבְּגָדִים שֶׁלָּךְ נִתְרְמוּ לְדָרֵי רְחוֹב.
אַתְּ יוֹדַעַת, נוֹלְדוּ יְלָדִים, לַבַּת קָרָאנוּ בִּשְׁמֵךְ
(כָּךְ אָנוּ מַמְשִׁיכִים לְקַבֵּל מִכְתָּבִים אֵלַיִךְ מִקֻּפַּת חוֹלִים),
הַבֵּן אוֹמֵר שֶׁהָיִית הֲכִי צַדִּיקָה וְלָכֵן הָיִית צְרִיכָה לְהִפָּטֵר,
וּבָרְחוֹבוֹת שֶׁשִּׁוַּעְתִּי אֵלַיִךְ שֶׁתֵּרָפְאִי, שֶׁתַּעֲלִי אֵלַי מִשְׁאוֹל נַפְשֵׁךְ
כְּבָר אֵינִי מְזַהֶה אוֹתָךְ,
גַּם הָרֵיחַ כְּבָר לֹא עוֹצֵר בַּעֲדִי,
וּמַבַּט הַחוּט שֶׁלָּךְ נָטַשׁ אוֹתִי וְשָׁב אֵלַי יָבֵשׁ רַק לִקְרַאת הָאַזְכָּרָה.
אֲבָל, אִם כְּבָר כֵּנוּת, גַּם בָּאַזְכָּרָה אֲנַחְנוּ לֹא מְדַבְּרִים עָלַיִךְ,
אָנוּ רְפוּסִים עַל הַסַּפּוֹת הַיְשָׁנוֹת, רַק שֶׁלֹּא נָרִיב, רַק שֶׁיַּעֲבֹר בְּשָׁלוֹם,
אוֹמְרִים מִשְׁנָיוֹת רֵיקוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּאוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם שֶׁלָּךְ.
לִקְרַאת פִּזּוּר אָנוּ מְצַחְקְקִים בְּנוֹאָלוּת, מִשְׁפָּחָה קְשַׁת אַהֲבָה שֶׁכָּמוֹנוּ,
אוֹמְרִים לַשָּׁנָה הַבָּאָה
בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהַלְוַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה קַר כְּמוֹ הַשָּׁנָה.
אֲנִי כְּבָר אֵינִי יוֹדֵעַ
מֵהֵיכָן הָלַכְתְּ
וּמֵהֵיכָן בָּאתִי"
הקואלה של הדס. אחרי התלבטויות רבות, הדס בחרה לשלוח לי שמיכת טלאים שאמא שלה תפרה, כדי שאכין לה ממנה קואלה לזכר אמא שנפטרה לפני שנה וחצי. גם השמיכה עצמה היתה גלגול שני של ג'ינסים מכל הצבעים שכנראה עבר זמנם, כך שהקואלה היא כבר החיים השלישיים שלהם. תודה הדס, על האמון והסבלנות.