כשאני מתחילה לעבוד על יצורים שיש בהם סיפור של מישהו שכבר לא איתנו, עוד לפני שהבגדים מגיעים אלי, אני מבקשת שיספרו לי קצת. אני משתדלת לא להתפרץ למקום רגיש, אלא רק להציץ, לקבל תחושה, להכיר מעט.
איטן ונועם נתנו לי הרבה מעבר לזה. מהרגע שהתחלנו ליצור את הבובות של סבא דני - שהוא גם סבא אהלן - הם פתחו לי דלת ביד רחבה אל מי שהוא היה, וגם, מי שכבר לא יהיה, הכלה והנכדה שלא הספיק להכיר, שיזמה את התקשורת איתי ואת היצירה המשותפת שלנו שאפשר לראות כאן בתמונות.
מי שרוצה לראות עוד מוזמן לקרוא את הפוסט המרגש שאיטן כתבה כאן: https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10156543927741332&id=636341331
תודה לכם, שהכנסתם אותי אל הסיפור, ששיתפתם אותי ביצירה הזאת.
ולך עלמא, אני מאחלת שההורים המתוקים והמיוחדים שלך תמיד ימצאו דרכים יצירתיות וחיוביות לתווך לך ככה את המורכבויות של החיים.
