מסעות החלוק הורוד

זהו סיפור על חלוק.

חלוק שהיה באמת ועודנו עדיין,אבל מי שלבשה אותו היתה ואיננה, ואת החלל שהשאירה אחריה החלוק לבד לא יכול למלא.

החלוק עשה מסע ארוך אלי מפארן הרחוקה, שם היה שייך לאמא של מאיה ומוקה,עפרה, ושם נשאר אחרי מותה. שני שהיא חברה של מוקה החליטה שלכבוד לידת הבת של מוקה היא רוצה לתת לה מתנה שהיא מזכרת, בובת געגוע לאמא. היא פנתה למאיה שהסכימה בטובה להיות שותפה מלאה בתהליך, ללכת לבית ההורים ולהביא בגדים לצורך הכנת הבובה. אבל היא לא ידעה מה מהבגדים, שנשארו כמו שהם ועוד לא סידרו או מיינו אותם, מה מהם אפשר לקחת ולהביא לשני שתביא אלי. בלילה חלמה מאיה חלום. בחלומה ראתה את אמא עפרה כשהיא לבושה בחלוק הורוד הצבעוני. החלוק שמוקה שאלה עליו אם הוא עדיין קיים.

היא התעוררה וידעה מה תשלח.

מאיה לקחה את החלוק וצעיף נוסף, שמה אותם בשקית ושלחה לדרך הארוכה מהמדבר אל ההר, אל שני שבנטף ומשם אלי לירושלים. מאיה גם שמחה לדבר איתי בטלפון ולספר לי בנדיבות ובפתיחות על החלום שלה שחלמה, והלב שלי נפתח אליה ואל הסיפור שלהם, והעזתי לבקש שאם יש לה תמונה של אמא בחלוק שתשלח לי, והיא הסכימה. היא ביקשה אם נוכל להשתמש בחלק מהחלוק ולתקן אותו חזרה כדי שיוכל לשמש את אחותה כמו ששימש את אמא שלהן, ובתמונה ששלחה לי ניראית אמא שלהן כשהיא מניקה תינוק- את אחיהן הקטן עומריקו - בחלק הורוד הצבעוני.

לקחנו מעט מהחלוק ושילבנו בבובה. סגרתי את המכפלת שלו חזרה ותיקנתי בזהירות בתפר ידני את החורים שמצאתי פה ושם. החלוק היה תפור בגזרה צמודה ומבד סינטטי, חלוק שלא רואים כמוהו היום, ושכנראה כבר לא מייצרים, מדובר באופנה של שנות השבעים.

אישה נהיית אמא צריכה אמא משלה להישען ולהיתמך עליה בתקופה שהיא מתחילה להבין את האמא שהיא נעשית. וכשאמא כזאת איננה החסר שלה קשה בזמן הזה יותר מכל. החלוק או הבובה לא ידעו לחפות על החלל. אבל חברת לב שמוכנה למחווה מהסוג הזה ואחות כזאת, שמצליחה לחלוק את הזכרונות והחסר מקרוב, יכולות להיות חיבוק משמעותי כל כך, אוויר לנשימה ממש.

מאחלת לעצמי לדעת להיות שם ברגע שצריך אותי ככה, לתת יד, לפתוח את הלב.

תודה גדולה לך מאיה על פתיחת הלב, תודה שני היקרה על היזמה והביצוע למרות כל קושי ומרחק. לימדתן אותי שיעור באהבה.